הוועד למאבק ברצח עם

אתמול פורסם במעריב מכתב שהפיץ שחבר הכנסת יעקב כ"ץ בכותרת: "תושבי תל-אביב תתעוררו! משטר חירום מיידי!". במכתב מלא באי דיוקים, הגזמות והפחדות, פורש כ"ץ את משנתו המחרידה באשר לטיפול בפליטים. לשיטתו, הסודאנים הולכים וכובשים את המדינה. הם מסתננים. חודרים. מציפים. מתקדמים עוד ועוד. כ"ץ הפריז במכתב במספר מבקשי המקלט הנכנסים לארץ: תחילה כתב אלף בחודש, אחר כך עלה לאלפיים, בהמשך ל-3,000 והקצב הולך וגובר בכל שורה.

מפחיד – אבל לא מדויק. המספרים השגויים משמשים את נביא החורבן כצל'ה כמנוף להצעת פתרון מעורר פלצות. בהשפעת רוח חג הפסח, כנראה, הוא מציע בניית ערי מסכנות. חבר כנסת ישראלי, בלי להתבלבל ובלי להתנצל, מציע שמבקשי המקלט יהיו כלואים בתוך עיר מיוחדת, ויבנו בידיהם לא רק את בתיהם, אלה גם את גבולה של מדינת ישראל, וגם את הכבישים "הנחוצים כל כך לתושבי דרום הארץ". בלב כל יהודי עולות התמונות: בני ישראל במצרים, יהודי אירופה במחנות העבודה והכפייה. כצל'ה מציע שנחזור לשם, מהצד של הנוגשים.

רוב מבקשי המקלט שנכנסו לישראל בשנים האחרונות הם פליטים, חלקם ניצולים של רצח-עם, מלחמות ורדיפות על רקע דתי וגזעני במדינות שונות באפריקה. נשקפת להם סכנת חיים אמיתית וסכנת פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות שלהם במדינותיהם. חובתה של מדינת ישראל היא להציל את חייהם של אנשים אלה ולא להפנות עורף למצוקתם. אם אנשים אלה, שברחו מרדיפות, ימצאו עצמם כלואים במחנה עבודה, הדבר ישאיר כתם שלא יימחה מעל דפי ההיסטוריה שלנו.

מדינה יהודית מחייבת נאורות והומניות

רק מדיניות ברורה ועקבית הנתמכת בשני עקרונות מרכזיים תאפשר עמידה זו: שמירת מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית, והצלה של בני אדם שנשקפת סכנה לחייהם, בהיקף אשר אינו מסכן את העיקרון הראשון. על מדינת ישראל לומר בקול רם וברור: לא למהגרי עבודה – כן לפליטים שנשקפת סכנה לחייהם.

פתרון ממשי ומוסרי צריך להתחיל בבניית גדר הגבול עם מצרים. הפיקוח והשליטה על הבאים בשערי המדינה הינם תנאי לריבונותה. אם לא עשינו זאת למניעת סחר בנשים, הברחות נשק וסמים וחדירת מחבלים – טוב שנעשה זאת בהקדם כדי להפסיק את תופעת ההסתננות. במקביל, על מדינת ישראל ליצור בהקדם מנגנון בדיקה

ומיון מתאים ומקצועי, שיוכל לקבוע בתוך זמן קצר מי ממבקשי המקלט זכאי להגנתה של מדינת ישראל ומי לא. לזכאים להגנה יש להתייחס בהתאם: להגן ולתמוך בהם בתהליך שיקום חייהם עד שתחלוף הסכנה מעל ראשם.

צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייב אותנו גם לנאורות והומניות. העם היהודי חווה את אדישות העולם להירצחו. כעת ניצבת בפניו הברירה: שיתוף פעולה ואדישות (המתבטאים בהצעתו של כ"ץ) או פעולה שכנגד. על מדינת ישראל להיות חלוץ בפני מחנה העולם הנאור בטיפול, שיקום ומתן מקלט לפליטים. זו תהיה הגשמת יעודו של העם היהודי לאחר השואה. חלילה לנו לעמוד מנגד.