סיוע בשחרור פליטים מן הכלא
סיפורם האישי של שלושת הנערים
במרץ 2006 הגיעו לישראל דרך מצרים ג'ון, סימון, וגדד (שמות בדויים) שלושתם נערים סודאנים אשר הגיעו לישראל ללא הוריהם. הנערים ברחו מאימתם של מיליציות סודאניות חמושות אשר עברו באותו זמן בין כפרי דרום סודן וטבחו בתושבים המקומיים. גם משפחותיהם של הנערים נפגעו בהתקפות אלו. אביו וסבתו של ג'ון ואביו של סימון נרצחו, אמו של סימון נחטפה, אחיו של ג'ון בן ה-5 איבד את רגלו מרימון רסס שנזרק לעברם וגורלם של הוריו של גדד אינו ידוע.
הנערים, שאז עוד היו ילדים, נמלטו מכפריהם בתחילת העשור. עד שנת 2006 הם שהו במצרים, יחד עם בני משפחה נוספים אשר הצליחו להימלט. שם הם סבלו משנאת זרים קשה אשר התבטאה פעמים רבות באלימות הן מצד שלטונות המצרים והן מצד אזרחים. לשיאה הגיעה האלימות כאשר הפגנה של פליטים מול משרדי האו"ם פוזרה באש חיה והנערים אשר נמלטו מהמקום מצאו עצמם לבד. מצב קשה זה הוביל אותם להחלטה לנסות לגנוב את הגבול לישראל, שהשמועות אמרו שהיא מדינה חופשית ומתקדמת יותר ממצרים.
עם הגיעם, לא ידעו רשויות המדינה כיצד לנהוג בהם, שכן בין כל הפליטים מסודן אשר חצו את הגבול היו כחמישה נערים בלבד אשר לא לוו על ידי מבוגרים ועל כן הם הושמו במתקן כליאה לנוער של משטרת ההגירה בחדרה ושהו שם, על לא עוול בכפם, במשך לא פחות מאחד-עשר חודשים.
השחרור מהכלא והאימוץ
דרישתה היחידה של המדינה על מנת לשחרר את הנערים לחלופת מעצר הייתה, כי תילקח על ידי המשחרר אחריות למגוריהם, בריאותם וחינוכם.
בשל מצבם המיוחד, חיפשו ארגוני זכויות האדם "משמורנים" אשר יסכימו לתת בית לכל השלושה ביחד. לאחר אחד-עשר חודשים בכלא נוצר שיתוף פעולה בין הועד למאבק ברצח עם ובין קיבוץ רביד, והקיבוץ לקח על עצמו את המשמורת על שלושת הנערים הסודנים והבטיח לדאוג להם לבית, בריאות וחינוך תוך שמירה של שלושת הנערים במקום אחד. הועד התחייב לסייע לקיבוץ לקיים את הנערים ולהבטיח להם הווה ועתיד ראוי במדינת ישראל.
כיום
בחודש מרץ 2007 נקלטו שלושת הנערים בקיבוץ רביד. כל נער מתגורר באחד מבתי החברים, בחדר משלו. בית זה הוא ביתם וגם הם עצמם חשים כך.
קיבוץ רביד בסיוע הועד למאבק ברצח עם לקח על אחריותו את רווחתם של הנערים אשר באופן מובן מאליו הגיעו לישראל חסרי כל. הקיבוץ דואג להוצאות הכרוכות בבריאותם. הקיבוץ והעמותה לקחו על עצמם לצייד את הנערים במה שדרוש לצורך חיים כנער מתבגר בישראל, לרבות בגדים, ציוד לימודים וחדרי שינה.
על מנת להבטיח להם חינוך וסביבת נוער בריאה לומדים הנערים בכפר נוער של המינהל לחינוך התיישבותי אשר קלט אותם בזרועות פתוחות והעניק להם לימודי עברית ברמה גבוהה וסביבת נוער חמה ותומכת זאת לאחר התערבותה האישית של פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך, אשר אישרה את קליטתם במערכת החינוך הישראלית. הנערים שוהים במשך שבוע הלימודים בכפר הנוער, ובסופי שבוע, חופשות וימי חג (בישראל מדובר ביותר מ-160 ימים בשנה) מתגוררים בקיבוץ רביד.
בעת שהותם בקיבוץ מבלים הנערים זמן איכות עם מאמציהם ובחברת עצמם, וזוכים לתגבור בלימודים ממתנדבים חברי הקיבוץ.
תמונת עתיד
בעינינו הסוגיה המורכבת ביותר בעניינם של נערים אלו הוא שאלת עתידם במדינת ישראל. בחודשים האחרונים מאז שוחררו התחלפה עוינותם של הנערים למדינה, אשר כלאה אותם על לא עוול בכפם, באהדה גדולה והם מרגישים שהקיבוץ הוא ביתם החדש וכך גם חשים חברי הקיבוץ המעוניינים לאמץ אליהם את הנערים.
הבטחת עתידם של הנערים בישראל עוד רחוקה. הועד למאבק ברצח עם החליט לקחת על עצמו משימה זו. בין היתר, לדאוג להם למעמד משפטי כתושבי ישראל ולסייע להם בהשלמת הפערים הלימודיים והטכנולוגיים האדירים בינם לבין חבריהם הישראלים על מנת שיוכלו מאוחר יותר להפוך לבני אדם תורמים ונתרמים בחברה הישראלית.
