הוועד למאבק ברצח עם

• לקריאת הצעת עיקרי המדיניות לחץ כאן

• להורדת המסמך המלא לחץ כאן

תופעת הפליטוּת בעולם איננה תופעה חדשה. היא תוצאתם של סכסוכים, מלחמות ומשטרים חשוכים וכמובן גם של רציחות עמים. השלכותיה חורגות הרבה מעבר לאיזורים בהם התפתחה ומחייבות, בהתאם, התגייסות כלל עולמית ובמיוחד התערבות של מדינות המערב; התגייסות על מנת למנוע תופעה זו או, ליתר דיוק, לעקור משורש את הגורמים שהביאו ליצירתה ולטפל בה ובהשלכותיה רבות הפנים ורחבות ההיקף. לרשות מדינות המערב – ומדינת ישראל בכללן – עומדים מגוון כלים, שרק שילובם יחד ושילוב כוחות בהפעלתם עשוי להביא לפתרון מוסרי, אחראי, צודק ומקיף לשורשי התופעה ולהשלכותיה.
מדינת ישראל הוקמה בין השאר על ידי פליטי שואה (קורבנות רצח עם!). מאז הקמתה לא עשתה המדינה די כדי לסייע לקורבנות של רציחות עמים ברחבי העולם, כפי שיוצג במסמך זה בפירוט. בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו היה זה ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ז"ל, אשר נתן תשובה במעשה: באחת מההחלטות הראשונות שקיבל כראש ממשלה, קלטה מדינת ישראל 66 פליטים ויאטנמים, שנמלטו על אונייה ומצאו עצמם בלב-ים, נדחים על ידי כל אומות העולם. אך דווקא המעשה הזה, בהיותו בודד בדברי הימים של מדינת ישראל, ובעוד הפליטוּת ורצח-העם לא פסו מהעולם אף לא לרגע, מפנה אצבע מאשימה לעבר מדינת ישראל, כי היא אינה ממלאת את ייעודה וכי אנו – ככל העמים.
הגיעה העת שמדינת ישראל תממש את חובתה המוסרית וההיסטורית ותהיה בין המדינות המובילות בחיפוש אחר הפתרונות הדרושים לטובת פליטי רציחות העמים ופליטים שנשקפת סכנה לחייהם. העובדה שמדינת ישראל, משך שישים שנות קיומה, לא עשתה די בנושא זה אינה קלה לעיכול. הימנעותה רבת השנים מטילה צל כבד על אחריותה ההיסטורית של מדינת ישראל והעם היהודי בכלל.
כדי לנסות ולתקן מצב זה יוצג להלן מתווה כולל לאופן בו יכולה מדינת ישראל, צריכה וחייבת להתמודד עם שאלת פליטי רצח העם ופליטים שנשקפת סכנה לחייהם כבאת כוחו של העם היהודי. אנו מודעים לכך שאין במסמך זה כדי לפתור את הבעיה האיומה שיצר המין האנושי: הפיכתם של מיליוני אנשים לקורבנות חפים מפשע, הנטבחים ונרצחים על לא עוול בכפם. פתרון למצב זה, שהוא מעשה ידי אדם, נראה עדיין רחוק ומחייב שילוב כוחות של כלל האומות, בעיקר החזקות והמפותחות שבהן (שלא אחת יש להן חלק בגרימת פשעים איומים אלו). הדרישה מכלל אומות העולם אינה מפחיתה במאום את מחויבותה של מדינת ישראל להפעיל מדיניות ברורה ובהירה, הבאה לסייע לאותם קורבנות רצח עם ופליטים שנשקפת סכנה לחייהם.
מדינת ישראל נתונה בשנים האחרונות במורכבות קשה, עת נכנסים אליה מספר רב של מהגרי עבודה, מבקשי מקלט, פליטי רצח עם ופליטים שנשקפת סכנה לחייהם. אנשים מוכי גורל אדם אלו, חיים בתנאים בלתי אנושיים על לא עוול בכפם. עם זאת, צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית ומיקומה הגיאוגרפי מחייב התייחסות רצינית ורגישה לסוגית מרקם ואיזוני האוכלוסייה הנמצאת בה, אזרחיה ותושביה. יש לשמור מכל משמר ולמנוע ככל הניתן שיגרע אחד משני עמודי התווך עליהם נשענת מדינת ישראל: חובתה המוסרית של ישראל לנהוג בשוויון זכויות מלא לכל תושביה וצביונה של ישראל כמדינה יהודית, הנכונה תמיד ויכולה לאפשר מקלט בטוח וקרקע לאומית לעם היהודי. בסיסים אלו, אסור שיגרע אף לא אחד מהם. זהו מצב קשה ויחודי אשר מחייב לנהוג משנה זהירות בכל פעולה שיש בה כדי לזעזע מבנה מורכב זה. ברור מאליו, כי המצב המתואר לעיל, בו נכנסים אנשים רבים למדינה באופן בלתי מוסדר ומובחן ועוד רבים מעוניינים לעשות כן, מייצר דילמות קשות וסבוכות, היכולות לזעזע בסיסים אלו, ומקשה על מדינת ישראל בקביעת מדיניותה.
גם במצב מורכב שכזה ניתן למצוא את הדרך המוסרית והנכונה. אנו סבורים כי קיים נתיב אשר יענה, מחד, על צרכיה המיוחדים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומאידך, יביא להתגייסות כל יכולותיה של המדינה לתרומה משמעותית לטובת האנשים הנמצאים במצב אומלל ובלתי נסבל זה.
אנשים אלו המגיעים לשעריה של מדינת ישראל מרקעים שונים ומסיבות שונות כאמור (מהגרי עבודה, פליטי רצח עם ופליטים שנשקפת סכנה לחייהם), הובאו, כולם, למצב בלתי אנושי ובלתי מתקבל על הדעת. אף על פי כן, יש בעינינו חשיבות יתירה לניסיון לסייע ראשית לכל לקורבנות רצח העם ולפליטים שנשקפת סכנה לחייהם. אנו מודעים לכך כי בעשותנו כן, אין אנו עונים לצו המוסר הקטגורי והמוחלט, אך אנו סבורים כי במצב הנתון לא יכולה מדינת ישראל לוותר על חובתה המוסרית כלפי העם היהודי ואזרחי מדינת ישראל גם אם עומדת מנגד חובה מוסרית גדולה לא פחות. לא נוכל לקבל אלא מענה, המביא בחשבון את מכלול העניינים הללו, גם אם מורכב הדבר. מורכבות שכזו מביאה לרוב לאלם ולהעדר עשייה או לנקיטת עמדה הפוסחת ומתעלמת מחלק מהסעיפים. לטעמנו, יש להישמר מהגעה למקומות מעין אלו. עמדתנו היא כי עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו להגביל ולהקטין את הרע, בתקווה שמעשינו יחוללו תהליך אשר ייתן מזור גם לקבוצות נוספות.
ישנה חשיבות בכך שמדינת ישראל תפעל לחפש, לדרבן ולדחוף לפעולה המתמודדת עם תופעת פליטי רצח העם ופליטים שנשקפת סכנה לחייהם במסגרתה וברמה הבין-לאומית. אין להמעיט מערכה החיוני של פעולה מעין זו לדמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שהוקמה על ידי האודים העשנים ששרדו את רצח העם הייחודי ביותר בתולדות האדם ולקיומה המוסרי של ישראל, קיום המבטיח גם את קיומה הפיזי.
מעבר לכך, עמדתנו היא ברורה וחד משמעית בכל האמור בילדים. חל איסור מוחלט על מדינת ישראל לעצור או להתעמר בכל דרך שהיא בקטינים. על מדינת ישראל לאפשר קליטה, אימוץ וטיפול בכל הקטינים המגיעים לישראל ללא מלווה בוגר. ילד הוא ילד הוא ילד!
מסמך זה הוכן, עוּבָּד ומוגש על ידי הועד למאבק ברצח עם, ארגון יהודי וכלל אנושי, בשיתוף עם תנועת דרור-ישראל. הועד למאבק ברצח עם היה שותף בשנים האחרונות לפעולות רבות בתחום הסיוע והפעולה עם פליטים ומבקשי מקלט שהגיעו מאפריקה לישראל. בין היתר פעל הועד יחד עם גופים נוספים להוצאת פליטים קטינים מהכלא והשמתם בפנימיות ובמשפחות אומנה. הועד קיים פעילות לילדי פליטים באילת ובמקומות נוספים בהם התרכזה אוכלוסיית הפליטים, סייע במתן מקום לינה לפליטים אשר נשארו ללא קורת גג בתל אביב-יפו ובאזור מרכז הארץ. בשנים האחרונות לקח חלק בהקמת בית ספר לפליטים קטינים המצויים בארץ בגפם ותמך בסיוע לשהותם וטיפול בצרכיהם. הצעת המדיניות המוצגת כאן, מובאת גם מתוך פעולה זו ובכל החמלה והרגישות המתבקשת, תוך הבנה כי עיקר הבעיה נעוצה, ראשית לכל, בהעדרה של מדיניות לאומית בנושא.